לימודים

 

היא אמרה לי שהגיע הזמן שאני אעשה משהו עם עצמי- "כמה זמן אתה יכול למשוך את הכלום הזה, כמה זמן אתה יכול להשאר במצב הסטטי הזה ? "

 

היא אמרה שהמצב מאד פשוט "או שאתה הולך ללמוד, או שאני עוזבת אותך, אולי אתה מוכן לשקוע בביצת הזו, אבל אני לא אשקע שם ביחד איתך, יש לי תוכניות, יש לי חלומות, יש לי עתיד שלם מתוכנן בראש. תבחר, או שאתה שם, או שאתה לא .

 

מה הלחץ הגדול, אני בסה"כ בן 26 והמלצרות מפרנסת אותנו יופי, אני אוהב אותה, מבין אותה. היא מבינה אותי. מאיפה נכנס לילדה הזו הג'וק שהגיע הזמן להתקדם.

 

זה הכל אשמת אמא שלה, חשבתי לעצמי, היא הרעילה אותה שהיא כבר בת 24 והיא חייבת להתקדם קדימה, היא תמיד מכניסה לה לראש שאני לא מספיק טוב, ולא מספיק הישגי, ולא מספיק גבוה ולא מספיק.

 

מה זה מספיק בכלל ? מספיק למה ? מספיק לסטדנרטים העקומים שהיא מנסה להתוות לבת שלה, מספיק למערכת יחסים בינה לבין לביתה שאין בה לא אהבה ולא איכפתיות, אלא מחשבה אחת ויחידה של איך יראו אותי ומה יגידו ואם כמות הסומק על החיים מדוייקת ואם העקבים בגובה הנכון.

 

אני ניסיתי ללמד אותה משהו אחר, ניסיתי ללמד אותה רגש, ניסיתי ללמד אותה להיות כנה עם עצמה ולעשות אך ורק את מה שטוב לה, לא מה שטוב לסובבים אותה ולאמא שלה.

 

"טוב לי ללמוד, טוב לי להתקדם ! " היא מטיחה בי " אתה משתמש בתירוץ הזה של לעשות רק מה שטוב לך כאמתלה לכך שאתה עצלן שמפחד מעולם ומפחד לנסות להגשים את עצמו ! "

 

"נמאס לי מהבולשיט הזה נוגה " אמרתי לה ויצאתי מהסלון בהפגנתיות, התנעתי את הטוסטוס שנת 89 שיונתן מהקיבוץ הלווה לי תוך הבטחה שאני לא עושה איתו שטויות כי אין ביטוח והתחלתי לסוע, הכביש חלף לאט לאט והחלטתי שאין סיכוי שאני נכנע לה.

 

כשחזרתי היא כבר ישנה במיטה, כשבאתי להכנס היא אמרה לי שהדברים שלי בסלון והספה מחכה לי, יצאתי החוצה והלכתי לישון אצל קרנף ברחוב העלייה, למחרת כבר הבאתי טפסים והתחלנו להסתכל על כיוונים ללימודים, אולי בסוף אהיה עורך דין פלילי אחרי הכל.

לחצו כאן לכניסה לאתר עו"ד פלילי אבי תגר לפרטים